בחזרה לעמוד מאמרים

01 אפר מערכת הנשימה

מערכת הנשימה

מאת: צביקה קורן – מומחה בתזונה טבעית, צום מיצים וניקוי רעלים

מבוא

בלי נשימה אין חיים. כל תא בגוף תלוי בנשימה. התפקיד העיקרי של מערכת הנשימה הוא לספק חמצן לכל תאי הגוף ולפנות מהם פחמן דו חמצני. הדבר נעשה ע"י הכנסת האוויר אל הריאות והוצאתו החוצה. הנשימה מושפעת מהתנועה ומהפעילות הגופנית ומשפיעה עליהם, היא מספקת את האנרגיה (חמצן) הדרושה לפעולה. פעולת הנשימה היא רצונית ובלתי רצונית וזאת בניגוד לשאר המערכות בגוף. יש לה 2 היבטים: חיצוני-חילוף גזים בין הדם לאוויר בריאות ופנימי – חילוף גזים בין הדם לתאי הגוף. מערכת הנשימה משיקה למערכת הדם. העמקת הנשימה באופן מודע, ההופכת להרגל, מבטיחה אספקת טובה של חמצן לכל תאי הגוף והגדלת קיבולת הריאות. 

בנשימה רגילה כCC500- נכנסים לריאות. האדם המערבי נושם באופן שיטחי ורדוד. צריך להתרגל לקחת יותר אויר. הנשימה המלאה מטעינה ביתר יעילות את הגוף בחמצן, מפנה דו-תחמוצת הפחמן, מאווררת את הריאות, מגדילה את הקיבולת שלהן ומביאה לרעננות, ערנות וחיוניות של כל התאים והמערכות בגוף ובעיקר מערכת הדם והעצבים. הנשימה המלאה מביאה לתחושת רוגע והרפיה, והשפעתה רבה במניעת עייפות ובשיפור תיפקוד האדם מבחינה מנטלית, ריגשית ופיזית. 

רכיבי מערכת הנשימה

מערכת הנשימה כוללת את דרכי הנשימה (אף, גרון, קנה, סמפונות), את אברי העזר (סרעפת, צלעות, שרירי הצלעות) ואת הריאות.

  • האף:

    מורכב מחלק חיצוני ומשני חללי האף המופרדים על-ידי מחיצה ומרופדים בקרום רירי ריסני. האף מכין את האוויר לנשימה ע"י:
    • סינון מאבק וחיידקים ע"י הריר והריסים ("שואב אבק").
    • חימום האוויר לטמפרטורת הגוף במעבר בחללים (מזגן").
    • הרטבת האוויר (לחלוח) המקל על התמוססות החמצן וחדירתו לגוף.
    לכן חשוב לנשום דרך האף ולא דרך הפה (הפה הוא גיבוי בלבד). בחלק העליון של רירית האף נמצאים קולטני הריח המאפשרים להבחין בגזים רעילים ולהימנע מהרעלה. 
  • הגרון:

    מורכב מסחוסים ובו נמצאים מיתרי הקול וכיסוי הגרון המגן עליו מכניסת אוכל. למיתרי הקול מחוברים שרירים המאפשרים התקצרות והתארכות, להיות דקים או עבים, להשמיע קול ולשנות אותו. הקול נוצר כשזרם אויר המוצא בנשיפה עובר דרך סדק הקול ומרעיד את מיתרי הקול. 
  • קנה הנשימה:

    צינור באורך 10-12ס"מ המורכב מטבעות סחוס. הוא רך בחלק האחורי כדי לאפשר מעבר מזון בושט. בקצה האחרון הוא מסתעף ל 2 סמפונות. 
  • הסמפונות:

    מורכבות מטבעות סחוס המתפצלות עד הריאות לברונכיולים. הברונכיולים מסתיימים בחדרי הריאה היוצרים את הנאדיות. 
  • הריאות:

    נראות כמו שתי ככפות איגרוף ומונחות בחלל החזה משני צידי הלב. אליהן נכנסים וריד הריאה, עורק הריאה, סמפונות, צינורות לימפה ועצבים. הריאות מחולקות על ידי שקעים לאונות: 2 בריאה השמאלית ו – 3 בימנית. כל אונה מחולקת לאוניות רבות ע"י רקמת חיבור המונחת ביניהן. יש שתי מעטפות וביניהן חלל דק המאפשר את הנשימה. 
  • נאדיות:

    הנאדיות שגודלן 0.1 – 0.2 מ"מ נמצאות בחדרי הריאה. נראות כמו אשכול ענבים. הן מוקפות בנימי דם ושם נעשית תחלופת הגזים. יש בממוצע כ 300 מליון נאדיות.  

תהליך הנשימה

תהליך הנשימה כולל שאיפה ונשיפה ובו מעורבים הסרעפת, הצלעות ושרירי הצלעות. כניסת אורי לריאות והוצאתו נגרמים על ידי שינויים ריתמיים בנפח הריאות הנובעים משינויים בנפח בית החזה. הרחבת בית החזה מלווה בהגדלת נפח הריאות וכניסת אויר ולהפך. הרחבת בית החזה וצמצומו נעשית על ידי הסרעפת והשרירים הבין צלעיים.

  • הסרעפת:

    מהווה מחיצה שרירית בין בית החזה לחלל הבטן. היא משמשת כ"מנוע" הגורם להתרחבות והתכווצות הריאות (יחד עם שרירי הצלעות) כ 16 פעמים בדקה. כשהיא מתכווצת, היא נעשית שטוחה, מגדילה את נפח הריאות וגורמת לכניסת אויר לריאות כדי להשוות לחצים. כשהיא מתרפה, היא נעשית קמורה ואז האוויר יוצא. הסרעפת נשלטת ע"י תא נשימה הנמצאים במוח וכן הנשימה היא גם בלתי רצונית ולא מפסיקים לנשום בזמן השינה. 
  • הצלעות:

    מחוברות בקצותיהן לעמוד השדרה ולעצם החזה. כאשר השרירים שבין הצלעות מתכווצים, מתרוממות הצלעות ונפח בית החזה גדל. קבוצת שרירים אחרת אחראית להורדת הצלעות ולהקטנת הנפח. 
  • פלברה:

    הריאות עטופות בטיפה פנימית וחיצונית וביניהן חלל. רווח בין שתי המעטפות של הצלעות מאפשר את הנשימה. פגיעה במעטפת (פציעה מכדור) עלולה לגרום לאי יכולת לנשום. 
  • נשימה חיצונית:

    בריאות -קליטת חמצן, פליטת דו תחמוצת הפחמן. עובד על עיקרון דיפוזיה – איזון לחצים. 
  • נשימה פנימית:

    החלפת גזים בתאי הגוף. בתהליך החמצון של חומרים אורגניים בגוף (כגון פחמימות, שומנים וחלבונים) לצורך יצירת אנרגיה, נוצר פחמן דו חמצני הנפלט מהגוף ובמקומו מובא חמצן.


הסדרת הנשימה

  • קצב הנשימה:

    הנשימה היא בעיקרה פעולה בלתי רצונית. תנועות נשימה נמשכות כל הזמן, בלי מחשבה ואפילו תוך כדי שינה. קצב הנשימה הולך וקטן עם הגיל. ילוד: 50-60 בדקה, תינוק 40, ילד 25, מבוגר 14-16 פעמים קצב הנשימה ועומקה מושפעים גם ממצבו של הגוף ומגירויים פנימיים וחיצוניים שונים. 
  • הסדרת הנשימה

    נעשית ע"י מרכז הנשימה הנמצא במוח המוארך. פגיעה במרכז זה גורמת להפסקת הנשימה ולמוות. מרכז הנשימה מקבל מסרים מאברים שונים בגוף וגורם לשינוי קצב נשימה בהתאם לשינויים בגוף ובסביבה. 
  • גורמים המשפיעים על מרכז הנשימה:

    התרחבות והתכווצות הריאות, אחוזי החמצן והפחמן הדו חמצני בגוף, חום, קור, כאב, פעילות גופנית, רגשות.


נשימה בתנאים חריגים

נשימה בתנאי לחץ נמוך:

ככל שעולים לגובה, כך פוחת לחץ האוויר, הוא נעשה דליל יותר ונפח החמצן בו יורד. ירידה זו גורמת לירידה בכמות החמצן הנקשרת להמוגלובין וכתוצאה מכך נפגעת אספקת החמצן לתאים. החל מגובה 2400 מטר מתחיל הגוף להגיב למחסור בחמצן. הנשימה נעשית מואצת ועמוקה והדופק מוחש. בגובה שמעל 3,500 אמצעים אלה אינם מספיקים והגוף מתחיל להגיב למחסור בחמצן ע"י תופעות של חולשה, בלבול, הפרעות בכושר השיפוט בראיה בשמיעה ועוד. גופם של אנשים הגרים במקומות גבוהים מתאקלם לגובה ע"י:

  • עליה בריכוז ההמוגלובין בדם
  • הגברת קצב הנשימה
  • הגדלה בכמות כלי הדם הנימיים (לאחר שבועות או חודשים)

בנוסף, גופם של אנשים החיים באופן בהרים עבר הסתגלות. הריאות גדולות יותר, הגוף קטן יותר והלב גדול יותר בהשוואה לתושבי השפלה.

נשימה בתנאי לחץ גבוה:

עם הירידה אל מתחת לגובה פני הים עולה לחץ האוויר בקצב של אטמוספירה אחת לכל 10 מטר. לא נגרם נזק לגוף אלא אם עולים מהר מידי ואז עלולים ללקות במחלת הצוללנים המתבטאת בכאבים בשרירים, קשיי נשימה, שיתוקים ואף מוות. הסיבה לכך היא יצירת בועות גזים בנוזלי הגוף המעכבות את זרימת הדם. עליה איטית והורדה איטית של הלחץ מונעים תופעות אלה. 

ההיגיינה של מערכת הנשימה

קיבולת הריאות:

בריאות יש כשלושה ליטר אויר. בכל נשימה נכנס ויוצא כחצי ליטר. גם לאחר נשיפה חזקה יישאר בריאות ליטר אויר. 

חשיבות פיתוח הקיבולת:

לפיתוח הקיבולת יש חשיבות רבה לבריאותו ולכושרו הגופני של האדם. בשעת פעילות גופנית מוגברת (עבודה, ספורט) צריכת החמצן בגוף עולה, דבר המחייב הגברת הנשימה. אדם ששרירי הנשימה שלו מפותחים וקיבולת הריאות גדולה, יכול להמריץ את נשימתו ע"י הגדלת עומק הנשימה מבלי שיצטרך להחיש את קצבה. ואילו אצל אדם ששריריו אינם מפותחים הנשימה נעשית מהירה יותר ויותר ועומקה הולך ופוחת עד שהוא נאלץ להפסיק את הפעילות (עליה במדרגות כשהמעלית מתקלקלת, ריצה אחרי אוטובוס, ). 

אימון שרירי הנשימה והגדלת הקיבולת

נעשה ע"י עבודה גופנית, טיולים בחיק הטבע, שחיה, שייט ותרגילה נשימה ייעודיים (יוגה). אנשים היושבים בחדרים סגורים, לבוש צר ולוחץ וחוסר פעילות גופנית מנוונים את שרירי הנשימה ומקטינים את קיבולת הריאות. 

זיהום אויר:

מציאותם באוויר של חומרים מזיקים לבריאות נובעת מההתפתחות התעשייתית ומהתחבורה שהם המזהמים העיקריים. חומרי הזיהום העיקריים: – פחמן חד חמצני, מהווה אחוז ניכר של גזי הפליטה ממכוניות. – תחמוצות הגופרית הנוצרות בשרפת פחם ודלק כבד עשיר בגופרית – בעיקר בתחנות הכוח ובמפעלים תעשייתיים. – חומר חלקיקי מוצק כגון אבק, או נוזלי כגון תרסיסים שונים. – תחמוצות החנקן הנוצרות משני מקורות הזיהום הנ"ל. – ערפיח: עשן+ ערפל המגרה את דרכי הנשימה וגורם למחלות כרוניות. 

אבק:

מורחק בד"כ ע"י תנועת הריסים, אולם בריכוזים גבוהים עלול לגרום לגירויים חזקים ואף למחלות. פיח ואסבסט ידועים כחומרים מסרטנים. 

זיהום טיפתי:

זיהום הנגרם מהתעטשות או משיעול הגורמים להתזת טיפות רוק וריר המכילים חיידקים (שפעת, דיפתריה, ומחלות מידבקות אחרות) עד למרחק של מטר וחצי. 

עישון:

נמצא קשר הדוק הין עישון לבין מחלות של מערכת הנשימה, לרבות סרטן הריאה. יש שלושה חומרים עיקריים בעשן אשר גורמים נזק:

  • חד תחמוצת הפחמן:

    גז חסר ריח, ללא צבע וטעם הנוצר מחמצון בלתי שלם של חומרים אורגניים הנמצאים בסיגריה. גז זה נפלט גם ממנועי מכוניות ומהווה את אחד ממזהמי האוויר הראשיים. ה-CO נקשר להמוגלובין באתרי הקישור של החמצן, אלא שזיקתו להמוגלובין גדולה פי 200 מזו של החמצן. כשהוא נמצא בריאות בכמות גדולה ולאורך זמן, הוא מתקשר להמוגלובין ויוצר תרכובת המקטינה את שחרור החמצן ברקמות עד כדי מחסור חמצן בתאים. (שיטת התאבדות נפוצה). 
  • ניקוטין:

    נמצא בעלי הטבק ונשרף ברובו בזמן העישון. הניקוטין נחשב כחומר מעורר ומזרז. הוא מגרה את מערכת העצבים וגורם, בין השאר להחשת פעימות הלב, לגירוי מערכת הנשימה, להתכווצויות והצרות של כלי דם, דבר הגורם לעליה בלחץ הדם ולמחלות במערכת הדם. 
  • עטרן:

    חומר כהה ודביק השוקע בריאותיו של המעשן ומצפה את דפנות הנאדיות. ציפוי זה מונע מעבר חופשי של גזים מהנאדיות לדם ובחזרה. לכן גם המעשנים הם בעלי כושר גופני נמוך ומתקשים בביצוע פעילות גופנית נמרצת. העטרן מורכב מכמה חומרים וביניהם מסרטנים כגון" בנזופירין4-. הבנזופירין מצטבר בסמפונות ומפריע לתהליך הפיקוח על חלוקת התאים ועל פעילותם התקינה.

 הפרעות כתוצאה מעישון

מחקרים הראות כי הסיכוי לחלות בסוגי סרטן שונים (בעיקר בריאות) עולה ביחס ישיר למספר הסיגריות שמעשנים. לדוגמה לעומת כל אדם שאינו מעשן ונפטר מסרטן הריאות נפטרים 11 אנשים המעשנים 10 סיגריות ביום ו – 29 אנשים המעשנים 40 סיגריות ביום. 

ב"סקר בריאות האחיות" נתגלה, כי עישון הוא מנבא אמין לסרטן הריאות, קטרקט, שבץ, מחלות כלי דם, אולקוס והתאבדות והוא מהווה את הסיבה השלטת למחלות לב. 
מחקרים הוכיחו כי למעשנים פסיביים שגופם לא מותאם לרעלים שבעשן הסיגריות נגרמים נזקים רבים מועדים יותר ללקות במחלות לב וריאה. 

נשים המעשנות בתקופת ההיריון פוגעות בהתפתחות העובר. קצב גידולו מואט ומשקלו קטן ושכיחות ההפלות הטבעיות גבוהה יותר. 
בנוסף, העישון פוגע בעור הפנים וגורם לצריכה מוגברת של ויטמין C. 

קשר גוף – נפש

הנשימה מושפעת מהמצב הנפשי: שטחית, קצרה, לא סדירה ומהירה כשמתוחים ועצבניים, איטית עמוקה וארוכה כשרגועים (כמו בשינה). לכן, ניתן להשתמש בנשימה להשפעה על הרגש. חשוב לשים לב לשאיפה עמוקה לקליטת חמצן ואנרגיה ונשיפה ארוכה להרגעה. חשוב לדעת לשלוט על הנשימה. יש חשיבות רבה לאיכות האוויר שאנו נושמים. המפתח לבקרה עצמית ולשליטה עצמית טמון בנשימה ("קח נשימה עמוקה"). הנשימה מאזנת את האנרגיות בגוף. השלווה והשליטה העצמית של היוגים הגדולים מבוססת על בקרת נשימה.

רגיעה – מתח:

נשימה העמוקה היא אחת השיטות היעילות להתגברות על מצבי מתח. אפשר להשמיע את הצליל "אום" או אמן תוך כדי הוצאת האוויר. 

מנוחה – פעילות גופנית:

הנשימה איטית בזמן מנוחה ומוגברת בעת ביצוע פילות גופנית נמרצת. 

נשימות יוגה:

במערות האף – מקום לקליטת ה"פרנה". ה"פרנה" היא אנרגיה קוסמית, הנמצאת, לפי היוגים, באוויר, במים, במזון, באור השמש. אין לה צורה כימית או פיזית, אבל היא המזינה האמיתית ובלעדיה אין חיים. האנרגיה הזאת (הנקראת צ'י על ידי הסינים) קיימת וניתנת לאגירה במערכת העצבים ובמרכזי אנרגיה שונים, לכיוונן ולתיעול לפי רצוננו. 

המדע של השליטה ב"פרנה" נקרא: פרנה-ימה 

בשיעורי יוגה משתמשים בטכניקות שונות לניצול מרבי של קיבולת הריאות: מתרגלים נשימה מלאה וסוגי נשימות נוספים למטרות ספציפיות (ניקוי, איזון, הרפיה, כאב גרון, צינון הגוף בקיץ, העלאת המודעות). 

======================================================
 


בחזרה לעמוד מאמרים

No Comments

Post A Comment