07 פבר צום רפואי (מים בלבד)- חלק א

מאת: צביקה קורן – תזונאי מומחה בתזונה טבעית, צום מיצים וניקוי רעלים
.

הקדמה
הצום מוגדר כהימנעות מכל מזון ושתייה מלבד מים לפרק זמן קצוב, בדרך-כלל למטרות רפואיות או דתיות. בתהליך זה לא נפגעות רקמות חיוניות, אלא נעשה שימוש ברקמות לא חיוניות (שומן, שריר, אנזימי עיכול  יבלות, גידולים וכד') כמקור אנרגיה.
יש המכנים את הצום "סכין המנתחים של הטבע" וזאת בשל הקשת הרחבה של המחלות בהן ניתן לטפל ללא צורך באשפוז, או בטיפול פולשני.
.

הצום אינו רק אמצעי לריפוי מחלות, אלא גם דרך חיים לאדם הבריא. הוא מסייע לניקוי הגוף, לאחזקתו התקינה, לשיפור כושר הריכוז, להפגת מתחים, לחיזוק המערכת החיסונית ולהגברת החיוניות והחוזק הגופני הנפשי והרוחני.
קיימים שלושה סוגי צומות בהיבט של משך הצום (קצר, בינוני וארוך) ומספר סוגים בהיבט של רמות ההימנעות ממזון (מים בלבד, מיצי ירקות, מיצי פירות, מרק ירקות, צמחי מרפא, מי אורז ועוד). יש המבצעים צום  חלקי על ידי אכילת סוג אחד של מזון, או אכילת ארוחה אחת ביום.
.

ברפואה מתייחסים לעיתים לצום כאל הרעבה ומחליפים ביניהם. ראוי לציין, כי בניגוד לצום ההרעבה הינה תהליך שבו הגוף משתמש ברקמות חיוניות כמקור אנרגיה. במהלך ההרעבה, הגוף מתבסס על חלבון כמקור עיקרי לאנרגיה לאחר שרוב רקמת השומן כבר נוצלה.
אם האדם לא יקבל מזון בסוף תקופת הצום המקסימלית (מספר שבועות או מספר חודשים – מותנה בכמות השומן ההתחלתית, בקצב חילוף החומרים, ברמת המתח ובפעילות הגופנית), התוצאה עלולה להיות הרעבה, פגיעה ברקמות חיוניות ומוות.
עבודה זו מתייחסת לצום רפואי המבוסס על שתיית מים בלבד ולצום המבוסס על שתיית מיצי ירקות ופירות.
.

למרות שצום רפואי הוא, כנראה, אחד מאמצעי הריפוי העתיקים ביותר  (IAPNH). בארגון זה חברים רופאים המתמחים בצום ריפויי כחלק בלתי-נפרד מטיפול כולל והוא נותן הדרכה והכשרה לכל רופא המעונין בכך הוא לא היווה נושא לעבודות מחקר והקהילה הרפואית התעלמה ממנו כמעט לחלוטין. ההתפתחות האחרונה בלימוד וקידום נושא הצום נעשה עם ייסוד האיגוד בין-לאומי של מרפאים טבעיים – היגייניסטים.

.

לאחרונה חלה התפתחות נוספת בנושא בעקבות מחקרים שנעשו בצומות קצרים כאמצעי לאבחון ולטיפול באי סבילות למוצרי מזון מסוימים.

היסטוריה

 במהלך ההיסטוריה, אנשים מתרבויות שונות הכירו בערך של הצום. ישנן התייחסויות רבות לנושא בתנך, בברית החדשה בקוראן, בכתבים פגאניים, בכתבים הודיים וסיניים וביוון העתיקה. היפוקרטס ריפא חולים בצום וכמוהו גם גאלן ופרצלזוס. סוקרטס, פלאטו, פיתגורס ומהטמה גנדי צמו תקופות קצרות וארוכות. כיום ניתן למצוא באירופה ובארה"ב אתרי מרפא רבים בהם נפוץ הצום הרפואי כהליך טיפולי. 

 אחד הרופאים הראשונים אשר השתמש בצום רפואי בארה"ב היה ד"ר אייזיק ג'נינגס (1788-1874). בשנת 1822, ד"ר גנינגס הפסיק שימוש בתרופות ובהשפעת מטיף פרסביטריאני, החל לטפל בצומות ובשיטות היגייניות אחרות (תזונה צמחונית, מים טהורים, אור שמש, אויר צח, פעילות גופנית, טיפול במתח וברגשות ומנוחה). דרך זו הפכה מאוחר יותר לשיטה של ה"היגיינה הטבעית". רופאים נוספים הלכו בעקבות המסורת ההיגייניסטית וביניהם: גיימס ג'קסון (1811-1895), ראסל טרול, וויליאם אלקוט, מארי גרוב ועוד. רובם היו רופאים אשר הוסמכו בבתי ספר לרפואה ופירסמו מספר עבודות בשיטת הטיפול ההיגיינית.

הרברט שלטון (1895-1985) המשיך את קו ההיגייניסטים עד אמצע המאה העשרים. הוא פיתח תקן מחמיר לצום (רק מים, ללא חוקנים, פעילות גופנית או טיפולים ומנוחה מלאה) ולהיבטים נוספים של הגישה ההיגיינית. שלטון החל בלימוד נושא הצום בשנת 1911 בקריאת כתבים פופולריים בתקופתו של סינקלאיר, קרינגטון, הזארד, טילדן ומקפאדן. הוא למד את נושא הצום במספר בתי ספר שנחשבו בעלי סמכות בנושא. ב 1924 הוא קיבל שני תארי דוקטורט: מבית הספר האמריקאי לכירופרקטיקה ומבית הספר האמריקאי לנטורופתיה בניו-יורק.

שלטון היה מרצה דינמי, כותב פורה ומוציא לאור. בשנת 1928 הוא ייסד את מועצת הצום ואת בית ספר לבריאות אשר פעל במשך 40 שנה. תחת השגחתו בוצעו 40,000 צומות. בשנת 1949 הוא הקים, יחד עם עוד מספר מטפלים את האגודה האמריקאית להיגיינה טבעית ובשנת 1978 את האגודה הבינלאומית להיגיינה טבעית אשר התרחבה וגדלה באמצעות כנסים, סמינרים, ביטאון, מחקרים והסמכת רופאים המתמחים בצום הרפואי.

ד"ר ברנרד ג'נסון מחבר הספר Tissue cleansing Through Bowel Management""פיקח על 50,0000 צומות במרכז הרפואי שלו באסקונדידו, קליפורניה.

מחקרים קליניים

העדויות המוקדמות ביותר על מחקר בנושא הצום הן משנת 1880. מאותה תקופה ואילך כוללים כתבי העת הרפואיים מאמרים על השימוש בצום כאמצעי טיפול בהשמנה, סוכרת, הרעלה כימית, דלקת מפרקים, התקררות, אלרגיות, ספחת, גרב, מחלות לב וכלי דם, כיבים ברגלים, תסמונת המעי הרגיז, תיאבון לקוי או מופרע, גנחת הסמפונות (אסטמה), דיכאון, נוירוזה ושסעת (סכיזופרניה).

המחקרים המוקדמים היו מבוססים בעיקר על תצפיות. שינויים פיזיולוגיים ומטבוליים נרשמו במהלך ביצוע הצום. הם כללו את טאנר 40 ימים (1880), ג'ק  30 ימים (1887) ו – 40 ימים (1888), פני 30 ימים (1905) לבזין 31 ימים (1912). התיעוד הראשוני של צום רפואי נעשה ב 1910.

חקירה נוספת של השינויים הפיזיולוגיים המתלווים לצום נערכה על ידי מורגוליס בשנת 1923 באוניברסיטת נברסקה. המחקר הקלאסי הזה: צום ותת תזונה סיפק ניתוח מעמיק של תגובות של חיות ובני אדם במהלך צום.

בשנת 1950 אנסל קיז וחבריו מאוניברסיטת מיניסוטה הכינו שני קבצים שנקראו: הביולוגיה של ההרעבה האנושית. שלושים ושנים מתנדבים צמו עד שמונה חודשים שבמהלכם בוצעו תצפיות מפורטות. ממצאים אלה הושוו להרעבה מאונס אשר התקיימה בזמן מלחמת העולם השנייה. במהלך המחקר, גילו החוקרים, כי הצום לא גרם למחסורים בויטמינים ומינרלים וכי, חל שיפור בסוכרת ובמחלות עור.

סוכרת: גולפה תיעד את היתרונות של הצום במקרים של סוכרת, גאוט, דלקת וניתוח. הטיפול בסוכרת באמצעות הצום נחקר על-ידי אלן בשנת 1915. הוא הבחין, כי מנוחה וצום עוצרים מצבים של הפרשת סוכר בשתן (GLYCOSURIA), נמק ופצעים מוגלתיים.

אפילפסיה: הטיפול בהתקפים באמצעות צום החל בצרפת בשנת 1900 על-ידי גולפה. בשנת 1924 תיאר הופל את ההשפעה החיובית של הצום על אפילפסיה. בשנת 1928, מצא לינוקס, כי הכנסת קטוזיס באמצעות הצום מפחיתה את משך ההתקפים, חומרתם ומספרם.

השמנה: הצום כאמצעי לטיפול בהשמנה קיבל תשומת לב רבה יותר בספרות המדעית . המחקר הראשון בנושא נערך בשנת 1915 על ידי פולין ודניס אשר המליצו על צום קצר כאמצעי יעיל להפחתת משקל. בלום, דוקאן, דרניק ותומפסון פרסמו מספר רב של עבודות על השימוש בצומות קצרים וארוכים לטיפול בהשמנה. נראה, כי העבודה המפורסמת ביותר בנושא ההשמנה הופיעה בשנת 1973 בירחון: Postgraduate Medical Journal, בה דווח על אדם שצם ללא סיבוכים במשל 382 ימים והפחית 130 ק"ג.

באופן כללי, הפחתת משקל בזמן הצום היא כ 0.3% ממשקל הגוף ביום. לאחר 30 יום זה יורד ל 0.10%. בתחילה מאבדים מים ומלחים. לכל קילוגרם הגוף מאבד 240 גר חלבון ו 500 גר שומן. למרות שהצום יעיל מאד להורדה במשקל, אין הוא מבטיח שמירה משקל נמוך לאורך זמן ללא ביצוע שינויים בתזונה ובאורח החיים. עובדה זו תועדה היטב במחקר שנערך במשך 7.3 שנים בהשתתפות 121 אנשים עם משקל יתר, אשר צמו מספר פעמים למשך כ 60 ימים. לאחר 2-3 שנים 50% מהמשתתפים חזרו למשקל ההתחלתי שלפני הצום ובסוף המחקר 90% חזרו למשקל ההתחלתי.

מחלות לב: מחקרים בנושא השפעת הצום על חולי לב החלו בשנות ה – 1960. דונקן הבחין בשיפורים בלחץ הדם ובמחלות לב כרוניות. חוקרים אחרים מצאו כי הצום מועיל במחלות לב. מבין השיפורים שהובחנו היו: ירידה בטריגליצרידים, בלחץ הדם, הסתיידות עורקים, ועליה בכמות כולסטרול HDL.

דלקת הלבלב (PANCEATITIS): בניסוי אקראי שנערך בשנת 1984 על 88 חולים בדלקת לבלב חריפה נבחר הצום כאמצעי הריפוי. הומלץ להשתמש בצום כאמצעי טיפול ראשני פשוט וזול. הממצאים היו שלטיפולים השמרניים בהם השתמשו למקרים אלה (Nasogastric suction, cimetidine) לא היו יתרונות משמעותיים בטיפול במצבים של דלקת מתונה עד חריפה של הלבלב.

הרעלת PCB ו- DDT: בשנת 1984 פורסם ב: American Journal of Industrial Medicin מחקר המעודד שימוש בצום לטיפול במקרי הרעלה אלה. המחקר כלל אנשים אשר ספגו שמן אורז אשר זוהם על יד PCB. כל המטופלים דיווחו של שיפור בסימפטומים וחלקם על הקלה "דרמטית" לאחר 7-10 ימי צום. מחקר זה תמך במחקרים קודמים שנערכו על יד אינמורה בנושא ההשפעה הרפואית של הצום על אנשים שהורעלו על ידי PCB. עם זאת, יש לנקוט בזהירות יתרה כאשר מטפלים בחולים אשר ספגו כמות רבה של רעלים המסיסים בשמן. חומר ההדברה D.D.T  מוסע במהלך הצום בזרם הדם ועלול להעלות את רמת רעילות הדם עד כדי פגיעה במערכת העצבים.

מחלות אוטו-אימוניות (AUTOIMMUNE DISEASE): בשנת 1958 דווח בעיתון לנצט על ההשפעות החיוביות של הצום בטיפול במחלות אוטו-אימוניות. החוקרים מצאו, כי הצום מקצר את השלבים הראשונים במחלת כליות בשם: GLOMERULONEPHRITIS ובכך משפרים את הפרוגנוזה. הם סיכמו באומרם שכל חולה במחלה זו חייב לצום.

שיגרון ( (ARTHERITIS: נושא הטיפול בשיגרון באמצעות הצום מקבל תשומת לב יתרה בספרות הרפואית בעיקר בקרב חוקרים מסקנדינביה. החוקרים תיעדו את ההשפעה האנטי דלקתית שיש לצום תוך הבחנה בירידת ESR , כאבים, נוקשות וצורך בתרופות. בשנת 1984 נערך מחקר שהקיף 43 חולים בדלקת מפרקים קלאסית. נמצא, כי לאחר שבעה ימי צום חל שיפור ביכולת האחיזה, בכוח בתפקוד כללי וירידה בכאבים.

נמצא קשר חזק בין מחלות מפרקים לאי סבילות למזון. השיפור בסימפטומים מיוחס לירידה בחדירות המעיים במהלך הצום, אשר מפחיתה ספיגה של אנטיגנים מהמעיים למחזור הדם.

אלרגיה למזון: הצום בשילוב עם תבחיני מזון משמש לאבחון אי סבילות למזון. המטופלים צמים למשך 4 ימים לפחות ולאחר מכן מקבלים סוגי מזון שונים כדי לקבוע אם קיימת תגובה אלרגית.

מחלות אחרות: קיימות מחלות אחרות אשר קיים לגביהן תיעוד בדבר ההשפעה החיובית של הצום כגון: מחלות פסיכוסומטיות, פסוריאזיס, אקזמה, מחלות מחזור הדם, מחלת התשישות הכרונית (IBS, CFS), אובדן תיאבון, אסטמה, לומבגו, דיכאון, עצבנות, סכיזופרניה. אין זו רשימה מלאה של המחלות שניתן לטפל בצום, אך אלה נושאים שנחקרו. קיים ניסיון אמפירי רב בטיפול במחלות באמצעות הצום. רישום התוצאות מופיע במסמכים עממיים, היגייניסטיים ורפואיים שפורסמו מאז שנת 1900.



Call Now Button 054-4765079
×